הנה תראו
- ראו את הערך "הכתב העברי הקדום" בוויקיפדיה.
- ראו את הדף: הכתב העברי הקדום - אנתולוגיה בוויקיטקסט.
- ראו גם מערכות כתב במזרח הקדום וגילויים מחדש
הכתב העברי העתיק הוא ווריאציה של הכתב הפיניקי.
דף זה ירכז מידע על מודעות לכתב זה מהתקופה בה פסק השימוש בו - כבר בעת העתיקה, עבור בימי הביניים, וכלה באירופה בראשית העת החדשה עת גילו זאת מחדש.
הממצא הפלאוגרפי[]
מן הממצא הפלאוגראפי המתוארך לתקופות הרלוונטיות עולה כי האלפבית ה(פרוטו-)כנעני היה בשימוש במהלך האלף השני לפני הספירה במרחבי ארץ ישראל (לצד שימוש בכתב היתדות הבבלי ובכתב החרטומים המצרי), ומראשית האלף הראשון לפני הספירה יש עדויות לשימוש בכתב הפיניקי שבהמשך קיבל קווי אופי גאוגרפיים ייחודיים משלו במרחב ארץ ישראל (ממלכת יהודה וממלכת ישראל).
בתקופה הפרסית נעשה שימוש (לראשונה) בכתב הארמי לצד הכתב העברי, כאשר תעודות ארמיות נכתבות בכתב הארמי ותעודות עבריות בכתב העברי (מקור: נאה, לשוננו ע (תשס"ח), עמ' 125, ראו בהערה 3 למקורות עליהם התבסס בקביעה זו. <<מהו הרקע הפליאוגרפי לקביעה זו?>>).
למן אמצע המאה ה-3 לפנה"ס גובר השימוש בכתב הארמי אף בכתיבת תעודות עבריות (לצד שימוש בכתב היווני), ובתקופה הסמוכה החליף הכתב הארמי את הכתב העברי אף בכתיבת ספרי המקרא (כך על פי הממצא בקומראן, בו רוב המגילות המקראיות נכתבו בכתב הארמי, ומיעוט קטן בכתב העברי). אולם עדיין הכתב העברי הוא זה שנכתב על מטבעות החשמונאים (לצד הכתב היווני).
במאה הראשונה לספירה נעשה שימוש בכתב העברי במטבעות המרד הגדול, ובמאה השנייה נעשה בו שוב שימוש במטבעות מרד בר כוכבא.
במקורות המשנאיים והתלמודיים לכתב העברי אין כל משמעות ערכית, לעומת הכתב הארמי (בלשונם: "אשורי") הנחשב לכתב הסמכותי והמקודש.
עדויות טקסטואליות[]
בעת העתיקה[]
כפי שניתן לראות מהמידע בערך בוויקיפדיה - נעשה עדיין שימוש בכתב בממלכת יהודה עד למרד בר כוכבא, כולל. לאחר מכן כבר לא ניצפה כל שימוש כזה. השומרונים לעומת זאת המשיכו להשתמש בכתב זה ככתב האם שלהם וה עדיין ממשיכים בכך אף בימינו.
בתקופה הביזנטית בארץ ישראל כבר מתואר הכתב העתיק כ"כתב השומרוני", וכך הוא מוזכר במקורות מהתקופה (אוסביוס, כרוניקות, ספר 1; הירונימוס, בהקדמתו לשמואל; רב חסדא בתלמוד הבבלי, סנהדרין כא,ב)
בספרות בית שני[]
בספר עזרא הרביעי ("חזון עזרא") בפרק יד (יב), פסוק מב. מתוארת כתיבת התורה בכתב שלא היה ידוע עד כה, במן מעשי ניסים. (במסגרת תיאור המייחס לעזרא את גילוי התורה מחדש במעשי נסים לאחר שתורת משה נשתכחה כליל בגלות)
בכתבי אבות הכנסייה[]
ראו אצל בירנבאום, הכתב העברי, עמודים 73-74.
- Salomo A Birnbaum (1891-), The Hebrew scripts, 1971 (בקטלוג הספרייה הלאומית. א"ק יהדות: ב 195=2 (reserved))
בחז"ל[]
בספרות חז"ל מצויים מקורות המודעים הן לתופעה ההיסטורית של שינוי הכתב בישראל (אם כי יש מקורות המתכחשים לכך ו/או המתפלמסים בכך), והן לצורתו של הכתב האשורי (אם כי תיעוד שכזה נמצא במקורות הארץ ישראליים ולא במקורות הבבליים, וייתכן שהבבליים לא הכירו את צורתו).
- כינויי הכתב העברי הקדום
הכתב הארמי מכונה אצלם "כתב אשורי", ואילו הכתב העברי הקדום מכונה אצלם במספר שמות "כתב עברי", "כתב דעץ" (דחץ?/רעץ?) ו"כתב ליבונאה".
ראו על כך:
- שאול ליברמן (1898-1983), מחקרים בתורת ארץ-ישראל, 1991, עמודים 148-149. (בקטלוג הספרייה הלאומית. א"ק יהדות: י 75.35) [עומד על חילופי הגרסאות דעץ/רעץ/דחץ/[רחץ] (כחילוקים ישראליים/בבליים?)]
- Leopold Löw (1811-1875), Graphische Requisiten und Erzeugnisse bei den Juden, כרך 2, 1871. עמודים 53-56. (בקטלוג הספרייה הלאומית. א"ק יהדות: י 73.2)
- מודעות לצורתו
לגבי צורת האותיות, במקורות חז"ל יש תיאורים שונים של צורת האותיות בכתב הארמי (בבלי, שבת קד,א; בבלי, מגילה ג,א), ב(2?-)מקומות מסוימים נלווים לתיאורים אלו הערות לגבי צורת הכתב העברי הקדום
- האותיות סמ"ך, עי"ן: (ירושלמי, מגילה א,ח [עא ע"ג, עמוד 748]) הערה זו נעדרת מהמקורות הרלוונטיים בתלמוד הבבלי.
- האות ו"ו: (תוספתא, סנהדרין ד,ז [מהדורת צוקרמנדל, עמודים 421-422]; ירושלמי, מגילה א,ח [עא ע"ב-ע"ג, עמוד 748]; בבלי, סנהדרין כא,ב-כב,א) הערה זו מופיעה בשינוי במקורות הבבליים, וייתכן שמשמעותה שם לא הובנה כתיאור צורת האות העברית הקדומה. ראו במאמרו של נאה, לשוננו ע, הערה 39.
- מודעות להחלתו על ידי הכתב האשורי
- בבלי, זבחים סב,א (ברייתא)
- ר' אליעזר בן יעקב אומר: שלושה נביאים עלו עמהן מן הגולה, ... ואחד שהעיד להם על התורה שתיכתב אשורית. (נביא אלמוני! לא עזרא!)
- תוספתא, סנהדרין ד,ז [מהדורת צוקרמנדל, עמודים 421-422]; ירושלמי, מגילה א,ח [עא ע"ב-ע"ג, עמוד 748]; בבלי, סנהדרין כא,ב-כב,א.
- תוספתא, סנהדרין ד,ז-ח (מהדורת צוקרמנדל)
[...] ר' יוסי אומ' ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אילמלא קידמו משה נאמרה במשה עלייה ונאמרה בעזרא עלייה נאמרה במשה עלייה שנ' ומשה עלה אל האלהים נאמרה בעזרא עלייה הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה האמורה במשה למד תורה לישראל שנ' ואתי צוה י"י בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים אף עלייה האמורה בעזרא למד תורה בישר' שנ' כי עזרא הכין את לבבו לדרוש בתורת י"י ולעשות וללמד בישר' חוק ומשפט אף הוא ניתן בידיו כתב ולשון שנ' וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית מה תורגמו ארמית אף כתבו ארמית ואומ' ולא כהלין כתבא למיקרי ופישרה להחוואה למלכא מלמד שבאותו היום ניתן ואומ' וכתב לו את משנה התורה הזאת וג' תורה עתידה להשתנות ולמה נקרא שמה אשורי על שום שעלה עמהן מאשור ר' אומר בכתב אשורי ניתנה תורה לישראל וכשחטאו נהפכה להן לרועץ וכשזכו בימי עזרה חזרה להן אשורית שנ' שובו לביצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך:
הלכה ח:
ר' שמע' בן אלע' אומ' משום ר' אלעזר בן פרטא שאמ' משום ר' אלע' המודעי בכתב זה ניתנה תורה לישראל שנ' ווי העמודים ווין שהן דומין לעמודים ואומ' ואל היהודים ככתבם וכלשונם מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה ולמה נקרא שמו אשור על שום שמאושרין בכתבן
משלהי העת העתיקה ובמהלך ימי הביניים[]
מלאחר הפסקת השימוש היהודי בכתב העברי הקדום, מאמצע המאה ה-2 לספירה, ועד לשלהי המאה ה-16, עת התגלו השומרונים וכתבם על ידי האירופאים[]
- ראו הכתב העברי הקדום#בימי הביניים בוויקיפדיה העברית.
כפי שנאמר לעיל, הכתב העברי הקדום היה בשימוש בארץ ישראל מראשית האלף לפני הספירה, כאשר בהמשך הכתב הארמי דחק את מקומו, אולם עדיין נעשה בו שימוש מסוים בקרב היהודים עד למאה השנייה לספירה. בקרב השומרונים הוא הפך בשלב מסוים להיות כתבם היחיד, והכתב הארמי פסק מלהיות בשימוש אצלם.
אם כן, מאמצע המאה השנייה לספירה היחידים שהשתמשו בכתב העברי העתיק אלו השומרונים, ואילו היהודים - לא ידוע לנו על שימוש בו מכאן ואילך, ומנקודה מסוימת פסק השימוש בו לחלוטין והוא נשכח.
אולם עדיין זכר קיומו של הכתב מחוץ לשומרונים נותר במקורות יהודיים ואף לועזיים מהתקופה שלאחר הפסקת השימוש בו, כאשר לצורך כך עזרו 2 עובדות. קיום כתובות בכתב העברי הקדום על גבי מטבעות וכדומה, והעובדה שהשומרונים עדיין המשיכו להשתמש בו, וקהילות ויהודים בודדים רבים באו אתם במגע ונחשפו לכתבם.
- (ספר עזרא הרביעי (חזון עזרא) מתייחס לדחיית הכתב העברי הקדום על ידי היהודים והחלפתו בכתב הארמי) [לפני התקופה הנסקרת בפרק זה]
חז"ל[]
- מקורות תנאיים ואמוראיים שנמסרו בתוספתא (סנהדרין), בתלמוד הבבלי (סנהדרין כא,ב) ובתלמוד הירושלמי (מגילה, מקום נוסף) מתייחסים לכתב העברי כמזוהה עם הכתב השומרוני, שהיה מוכר לאותם מקורות. כמו כן בתלמוד הירושלמי ישנה התייחסות לצורת מספר אותיות בכתב העברי הקדום (ס-ע). (מן הסתם ממקורות ארץ ישראליים שבאו במגע עם השומרונים)
אבות הכנסייה[]
- הירונימוס מתאר את הכתב השומרוני ואת הכתב העברי הקדום. (מן הסתם מתוך שהותו בארץ ישראל בסמוך לשומרונים)
הגאונים[]
- פרשנים מתקופת הגאונים מפרשים את המקור המשנאי המתייחס לכתב העברי (משנה, ידיים ד,ו) ואת המקור בתלמוד הבבלי המתייחס לכתב העברי (סנהדרין כא,ב) ומתייחסים לזיהוי שלו עם הכתב השומרוני ועם הכתב המוכר להם ממטבעות שנשאו כתובת בכתב העברי הקדום. פרשנות זו לוותה בחלקה בסכמה גרפית שתיארה את הכתב השומרוני של אותה התקופה (אמצע ימי הביניים?) ונכון להיום התגלו 3 העתקות של סכמות כאלו. (מן הסתם ממקורות ארץ ישראליים או מצריים שבאו במגע עם השומרונים)
[]
- (רש"י (1105-1140) ככל הנראה לא הכיר את הכתב השומרוני, כל על פי דבריו בבואו לפרש את המקור התלמודי בתלמוד הבבלי בהקשר לכך. דבריו עוררו התייחסות בקרב פרשנים מאוחרים יותר, וחלקם אף הכירו את הכתב השומרוני. חוסר ההיכרות של רש"י נבע כנראה מריחוקם הגיאוגרפי מהשומרונים של בתי המדרש האירופאיים)
[]
- הרמב"ם (ר' משה בן מימון, 1138-1204) מתייחס לכתב העברי הקדום והוא מזהה אותו עם כתב השומרונים שהיה מוכר לו. (ככל הנראה בא אתם במגע בשהותו במצרים) (בפירוש המשנה, ידים ד,ו, ובתשובותיו, (חלק ב, סימן רס"ח במהדורת בלאו) [ובמשנה תורה בהלכות תפילין?])
כתב עברי: כ'ט עבר והו הד'א אלכ'ט אלד'י יכתב בה אלסמרה אלתורה. [...] | ||
– פירוש המשנה, מסכת ידים ד,ו |
עברית הלשון העברי. וכתב עברי כתב עבר והוא הכתב הזה שכותבין בו השמרונים את התורה. וכתב זה שאנו כותבין בו את התורה הוא כתב אשורי ובו כתב יתעלה את התורה, ונקרא אשורי ענין גדולה והדור באשרי כי אשרוני בנות, והוא אמרם אשורי שהוא מאושר שבכתב, לפי שאין אותותיו מתחלפות ולא יארעו בו ספקות כלל מפני שאין אותותיו דומות, ואין אות מתחברת לחברתה במשפט כתיבתו, ואין כן שאר מיני הכתב. | ||
– תרגום לעברית (קפאח?) |
וממה שחייבים אתם לדעתו, שזה הכתב ר"ל כתב אשורי, הואיל ובו ניתנה תורה כמו שנתברר, ובו נכתבו לוחות הברית, מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקודש. ולא פסקו ישראל מלהישמר בזה, והיו אגרותיהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לבד, ולכן תמצא חרות תמיד על שקלי הקודש דברים של חול בכתב עברי, ולא תמצא כלל אות אחת מזה בכתב אשורי בדבר משאריות ישראל, לא בחריתת מטבע ולא בחריתת אבן, אלא כל זה בכתב עברי. | ||
– תשובות הרמב"ם, מהדורת יהושע בלאו, חלק ב', סימן רסח, עמ' 513, ירושלים תש"כ 1960. (תעתיק הנוסח הערבי עם תרגום לעברית). תשובה ז' במהדורת ליפסיה, 1861. |
[]
- הרמב"ן (ר' משה בן נחמן, 1194-1270) מתאר מטבעות הנשואות כתובת בכתב העברי הקדום אליהם הוא נחשף בעלותו לארץ ישראל, לעכו. הוא אף מוסר פענוח של הכתב שנמסר לו על ידי שומרונים, אתם הוא נפגש בשהותו בעכו.
ברכני הש[ם] עד כה שזכיתי ובאתי לעכו ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי חותם, מצדו האח[ד] כעין מקל שקד, ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדין סביב כתב מפותח באר היטב, והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד, כי הוא כתב עברי אשר נשאר לכותיים, כמו שנזכר במסכ[ת] סנהדרין, וקראו מן הצד האחד "שקל השקלים" ומן הצד השני "ירושלם הקדושה". ואומרים כי הצורות מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, והצורה השני[ת] צנצנת המן. ושקלנו אותו בשלחנות ומשקלו עשרה כסף, והם חצי אוקיא שהזכיר ר[בינו] ש[למה]. וכן ראיתי מן המטבע ההיא בצורות ובכתיבה ההיא חצי משקלה, ובו היו שוקלי[ם] חצי השקל שהיו שוקלים לקרבנות. [...]" | ||
– בסוף פירושו למקרא, (בתוספת לפירושו שחיבר עם בואו לארץ ישראל. נשלח לספרד וצורף לכתבי היד בסופם, וכך גם בדפוסים) |
[]
- אשתורי הפרחי (פרובאנס, צרפת - ספרד - ירושלים - בית שאן; 1280-1355?)
[...] עוד בא לידי דינר ממטבע שקל הקודש, והוא כסף נקי, כתוב סביבו בכתב הכותיי'[ם] שהוא "כתב הדיוט" וכמו שזכרנו פ"ה [פרק ה], מצד אחד צורת מחתה ומצד השני אילן שקד בשלשה פרחי שקדים. שקלתיו בדקדוק ועלה ארבעה דרהם וחצי וקירט אחד. [...] | ||
– רבי אשתורי הפרחי, כפתור ופרח, פרק ט"ז - "לבאר קצת דיני [...] וזכרון משקלי המטבעות ושעורי המדות [...]", (דפוס ראשון, מהדורת ונציה ש"ו/ש"ט, 1549, עמודים צב,ב - צג,א) |
[]
- בנימין מטודלה, יהודה אלחריזי, משולם מוולטירה, ר' עובדיה מברטנורא, כולם נחשפו לשומרונים במסעותיהם.
[]
- הרדב"ז (רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, (1479-1573?) (ספרד-מצרים-צפת; 1470-1574, עלה לארץ ישראל בשנת 1554 לערך) אף הוא מתאר כי נחשף לכתב השומרוני, ואף מתאר את צורתו של האות ע בו. (שו"ת שלו סימן תתפ"ב (תמ"א))
[...] ואני ראיתי כתב עברי והוא אשר ביד השמרונים היום שהם הכותיים והעי"ן הוא כמין משולש סתום מכל צדדיו [...] | ||
– שו"ת רדב"ז, חלק ג, סימן תקמט (תתק"פ) |
[...] ובדקנו בכתב עברי הנמצא היום ביד הכותיים שכתוב ס"ת שלהם ולא נמצא שמ"ם וסמ"ך צריכין לעמוד בנס ולא בשום אות זולת העי"ן שהיא כמו משולש סתום וליכא למימר שהכתב עברי עצמו נשתנה חדא שאין לנו לומר כן מסברא. ותו דאלו הכותיים מחזיקים במצות קריאת התורה והספרים שלהם קדומים וגם לא הלכו בגולה ולא הורקו מכלי אל כלי דכאן בארץ ישראל ספרי כותים נמצאו וכאן היו. ותו שהרי מטבעות הרבה של חצי שקל נמצאים היום וכתוב בהם כתב עברי והוא אשר לכותיים בלי שינוי.[...] והעי"ן של העברי דומה למשולש סתום מכל צדדיו. [...] | ||
– שו"ת רדב"ז, חלק ג, סימן תמב (תתפ"ג) |
- שמואל שלום בעל ספר היוחסין (זה מנגד אפיו...) מביא קטע שלם מספר יהושע השומרוני, ואולי הכיר את הכתב השומרוני.
- משה באסולה נחשף לשומרונים ולכתבם, ואף העביר סכמה גרפית של הכתב השומרוני.
תיאור האלפבית השומרוני בכתב יד של החיבור "ספר מסעות" של משה באסולה מהמאה ה-16 המצוי בספריה הלאומית
- רבי עזריה מן האדומים נחשף לכתב השומרוני בהיותו באיטליה בתיווך מקורות משניים והוא מוסר שרטוט (של משה באסולה?) בחיבורו מאור עיניים. בשרטוט ישנה עדות לצורתן של מספר אותיות בכתב הרהוט השומרוני.
העת החדשה (מגילוי הכתב על ידי האירופאים, שלהי המאה ה-16)[]
- scaliger 1578?
- huntingdon
- della valle
אזקייל שפנהיים (1709)[]
- בספר Dissertationes de praestantia et usu numismatum antiquorum (דיסרטציה על המשמעות? והשימוש של המטבעות העתיקים) של התאולוג השוויצרי אזקייל שפנהיים (en:Ezechiel Spanheim) משנת 1709 נערך דיון על הכתב השומרוני, העברי והפיניקי. ומצורפים תרשימים (מדהימים!) של האלפביתים השונים. (תוכן עניינים)
- בחלק הראשון, פרק 4 (עמוד 10) - דיון על המטבעות העבריים מה-(?) ועד לכיבוש הבבלי, ומתקופת החשמונאים. דיון על מטבעות עבריים מזויפים(!) (פרק 5 ואילך דן על הכתב היווני, רומי וכו')
- Ac Hebraeorum quidem, sive Samariticis, sive Assyriacis etiam litteris ii sint insigniti,nummos quod adtinet, haud una quoque exstat, ut notum, eruditorum, & in hoc etiam litteraturae Orientalis genere principum virorum sententia
- בחלק הראשון, פרק 4 (עמוד 10) - דיון על המטבעות העבריים מה-(?) ועד לכיבוש הבבלי, ומתקופת החשמונאים. דיון על מטבעות עבריים מזויפים(!) (פרק 5 ואילך דן על הכתב היווני, רומי וכו')
[יש מטבעות עם כתובות עבריות... כידוע למזרחנים...?]
- Hinc alii ex iis cum [רשימה חלקית?]: Poslello, Aria Montano, Scaligero, Drusio, Wasero, Willalpando, Joanne Morino, Ludovico Capello, Bochar[/t?]to J.G. & Isaaco Vossiis, Waltono, Simonio, Ed. Bernardo, aliisque [ועוד],
- nummos Samariticis demum litteris inscriptos, seu Siclos [שקל] argenteos, in quibus vulgo Urna cum Manna desuper [צנצנת המן], & florens seu amygdalis foeta Virga Aaronis [מטה שקדים של אהרן] cum solita inscriptione dictis modo samaritanorum litteris, quibus [לצד איור של... מופיע הכתובת באותיות שומרוניות..?]
- hinc: "שקל ישראל" (Siclus lsraelis). illinc: "ירושלים הקדושה" (Hierosolyma Sancta).
- designantur, pro genuinis & authenticis, [זה אותנטי..?] immo ante divisionem duodecim Tribuum, sub primis proinde Iseaelitarum Regibus [שייך לתקופה שלפני התפצלות הממלכות], cusis secure ostentant: mitto enim, qui ab ipso Abrahamo signati scilicet inter Hebraeos nummi usum arcessunt.
- החלק השני (דן במה??).
- פרק I.1 - בעמוד 61 - דן ב-"מטבעות וכתובות שומרוניות או פיניקיות", "An inde earum antiquitas(?) בכתב הברית הישנה עד לעזרא הסופר(? euincatur)" עם עדויות(?) של "הירונימוס ואוסביוס, הזהות, ובנוסף, עדות המקורות היהודיים בצירוף כתב השומרונים". (ועוד 2 תתי דיון בעמוד 67 ובעמוד 69)
- פרק I.2 דן במטבעות ה-Phœniciis או ה-Punicis . ומציג "דיאגרמת אותיות שומרוניות ופיניקיות בעמוד 80. (פרק II דן כבר על הכתב היווני)
1779[]
- [1779] Of the Language, Writing and Learning of the Jews, פרק בספר Ancient part of universal history, (חלק 2 מהסדרה An Universal History from the Earliest Accounts to the Present Time) משנת 1779. (אנגלית). עמ' 209, עמ' 212;
- החלק הראשון בספר הזה מדבר על הפיניקים (החלק השני על היהודים). בעמוד 20 יש התייחסות לשפה הפיניקית ולכתבה - ובו נאמר שהשפה דומה לעברית ולכנענית, והכתב דומה לכתב השומרונים. אין התייחסות למקורות לקביעה זו.
בראשית העת החדשה, עם תחיית הרנסאנס, החל העיסוק בכתבי קדמוניות. כתבים שומרוניים הובאו למערב במאה ה-17 (לראשונה?) וכתבים פיניקיים מצור ומגבל תוארו בידי המלומדים, בשלב כלשהו (לפני 1709) נעשה זיהוי בין הכתב הפיניקי הכתב העברי הקדום לכתב השומרוני, והכתב פוענח בקרב המלומדים (מן הסתם על ידי הכתב השומרוני שהוכר למערב באמצעות השומרונים שעדיין עשו בו שימוש). אולם הוא עדיין לא היה מוכר לרבים, וכך בכתובות פיניקיות ועבריות קדומות שהתגלו על ידי מלומדים ותיירים במאה ה-19 - עדיין היו צריכים את יד המלומדים כדי "לפענח" זאת, והמוצאים עצמם ידעו רק "לזהות" כי זהו כתב עברי (כך בתיאורי גילוי מצבת מישע, 1868, ואולי אף בגילוי כתובת השילוח, 1880).
1899[]
מטלות[]
איתור ביבליוגרפיה, שלב א: ספרי יעץ.
- עברית
- אנציקלופדיה עברית
- אנציקלופדיה מקראית
- אנצקילדופדיות/לקסיקונים אחרים בעברית (אשכול?)
- אנציקלופדיית אוצר ישראל
- לועזית
- ג'ואיש אנציקלופדיה
- אנציקלופדיה יודאיקה (2 מהדורות)
- אנציקלופדיה קתולית
- בריטניקה
- אחרים
- לקסיקון התנ"ך, 1700~